הם נזרקו למציאות אחרת – בה התנתקו מהחיים שלהם, עברו חוויה משמעותית, התנהלו במציאות כל כך שונה מהשגרה המוכרת. ועכשיו הם חוזרים. מילואימניקים רבים מספרים על הקושי לחזור לחיים, לשגרה ולעבודה.
ואתם, מנהלים של מילואימניקים, עברתם עם האנשים שלכם תקופה לא קלה בה לצד קשיי המציאות של המלחמה התמודדתם עם מאמץ לשמר תפקוד, להמשיך לדלבר, לעמוד ביעדים וזאת כשהצוותים שלכם חסרים.
וכך, עם הרבה תושיה, גמישות ויצירתיות, הסתגלתם. גיבשתם פתרונות, מצאתם דרכים להמשיך לתפקד, גם כשחסרים אנשים.
ועכשיו – לקראת מה שנראה כשינוי פאזה במלחמה, עוד ועוד מילואימניקים חוזרים.
רק שהם לא היו פה שבועות ארוכים. ומשהו גדול השתנה. בהם ואולי גם בכם ובצוות שלכם.
אם נצפה שהם יחזרו ויתניעו מחדש בדיוק מאותה נקודה בה עזבו – נגלה שלא תמיד זה אפשרי. הפער בין הצרכים והמצב בו הם נמצאים כרגע לשינויים שקרו בארגון יכול להוביל את החוזרים לקושי להתחבר מחדש שיוביל לנתק, אנרגיות נמוכות, ירידה בתפקוד, או עזיבה.
לכן כמנהלים.ות חשוב שתבינו מה עובר על האנשים שחוזרים. הפעולות הניהוליות שתבצעו לאור הבנה זאת, יעשו הבדל גדול בחווית החזרה וביכולת שלהם להתחבר מחדש.
מה עובר על מילואימניקים שחוזרים?
שיחות עם מילואימניקים שחוזרים מספרות סיפור לא קל לגבי החוויה של החזרה. הנה כמה דוגמאות נפוצות שעוזרות להבין יותר טוב מה עובר עליהם:
משליחות ומשמעות לריקנות – יש אנשים שמרגישים שעשו משהו בעל ערך ומשמעות ברמה קיומית. פעלו מתוך תחושת שליחות, מימוש ערכים. המעבר לעיסוק בשגרה מרגיש לחלקם תפל, ריק.
ירידה באנרגיות – יש מילואימניקים שמרגישים שבסיומה של תקופה רוויות אדרנלין, פעילות בעצימות גבוהה, מאמץ ודריכות יש תחושה של תשישות, עייפות פיזית ונפשית. אין כוחות למה שדורש מאמץ (לדוגמה, ללמוד משהו, להתניע מחדש, להכנס לפרטים, להוביל, להזיז או להרים נושאים)
חשבון נפש – ההתרחקות מהחיים השגרתיים בתקופה מטלטלת נותנת פרספקטיבה ומעלה שאלות – איך אני רוצה לחיות את החיים שלי? מה הכי חשוב לי? האם אורח החיים שלי / מקום העבודה שלי תואם את זה? אולי הגיע הזמן לשנות סדרי עדיפות ואת המקום שהעבודה שלי תופסת בחיים שלי?
ניתוק – מדובר בתחושה שבזמן שהם עצרו את חייהם מלכת, והיו עמוק בתוך עשייה חשובה עם הקרבה רבה, העולם המשיך. הארגון המשיך. דברים התקדמו. התחושה הזאת מעוררת ריחוק, ניתוק. תחושה של מילואימניקים שהם הגיעו מ״פלנטה אחרת״.
FOMO וחשש לפגיעה במעמד – בתקופה בה הם נעדרו מהעבודה, אנשים אחרים צעדו קדימה. מילאו את הוואקום שנוצר, לקחו אחריות. יש אנשים שמרגישים פחות רלוונטיים, שהסתדרו יפה בלעדיהם. זה עשוי לערער בטחון ולעורר צורך להוכיח את עצמם, להתמקם מחדש, להראות ערך.
הצפה רגשית – מילואימניקים רבים חוו חוויות קשות של אובדן, פחד, דריכות גבוהה, מתח מתמשך. לרבים לא היה זמן לעכל את מה שחוו. להתאבל על אנשים שאיבדו. אצל רבים עיבוד החוויה מתחיל רק לאחר החזרה לשגרה ומעורר מגוון תחושות ורגשות מכל הקשת.
אפשר לצפות לכל אחת מהאפשרויות שתוארו פה, לצד אפשרות של אנשים שהתגעגעו לשגרת החיים שלהם ולמקום העבודה ושמחים לחזור 🙂
חשוב לקחת בחשבון שמילואמיניקים שחוזרים, לא תמיד רוצים, יכולים או יודעים להסביר מה עובר עליהם. מה שכן, לאור מגוון התחושות הצפויות, תהליך החזרה לרוב אינו קל.
תשומת לב ניהולית לעניין וכמה פעולות שכדאי לנקוט בהן, יכולים להקל משמעותית על תהליך החזרה.
פעולות ניהוליות שיקלו על החזרה של המילואימניקים
- שיחות 1:1 בכמה נקודות בזמן:
תהליך החזרה יכול להשתנות לאורך הזמן – לדוגמה, ציפייה ואנרגיות גבוהות בהתחלה ועם הכניסה לעניינים, עשוי ״ליפול אסימון״, ולהיות יותר קשה. אצל אחרים יכול להיות תהליך הפוך, או עליות וירידות. לכן חשוב לקחת בחשבון שתהליך החזרה אינו סטאטי ומשתנה עם הזמן. בנוסף, ש״החזרה״ היא לא אירוע של שבוע -שבועיים, אלא תקופה.
מכאן הערך בשיחת ״בדיקת דופק״ בכמה נקודות בזמן:
מייד עם החזרה – בשיחות אלו תוכלו לשאול איך עברה עליהם התקופה, על ההשפעה של ההיעדרות שלהם על הבית והמשפחה. בררו מה הצרכים שלהם כרגע – האם רוצים לחזור בהדרגה? האם זקוקים לחופש? מה האתגרים והקשיים כרגע? מה אתם יכולים לעשות עבורם כדי להקל על חזרתם?
כשבוע לאחר החזרה – זה הזמן לשאול איך עוברת עליהם החזרה, לבדוק שוב מה הצרכים שלהם. לעדכן אותם בהחלטות, שינויים, דברים שקרו בזמן שנעדרו. לעזור להם לעשות סדר בראש לגבי השינויים שהתרחשו ולחבר אותם לתמונה הגדולה. לתאם ציפיות לגבי התקופה הקרובה. לעזור להם להתמקד – מה הכי חשוב עכשיו, במה הם רוצים להיות מעורבים ולקחת על עצמם? האם יש משהו שהיו רוצים שירד מהם?
מספר שבועות אחרי החזרה – איך מסכמים את החזרה? מה האתגרים המרכזיים? מה עבד טוב? מה הקשה?
הרעיון הוא לתת לחוזרים תשומת לב וליווי שירכך את התחושה ש״הכל נופל עליהם״ ויעביר מסר שאתם רואים אותם, רוצים הבין את מצבם ולעזור להם להתאים את אופן החזרה לאור זה.
2. גמישות והתאמה אישית – וודאו שהם מרגישים נוח לחזור בקצב ובאופן שמתאים להם ללא לחץ שיש ציפייה מהם לחזור מהר או שהם צריכים לפצות על תקופת העדרותם. תאמו ציפיות לגבי איך תראה תקופת החזרה. סביר להניח שהחוויה והצרכים של כל אחד.ת שונים. אם גם אתם אישית חזרתם ממילואים – אל תניחו שהחוויה של אחרים דומה לשלכם. לכן חשוב להקשיב, להבין ולהתאים את תהליך החזרה באופן אישי לכל אחד ואחת לאור זה.
3. חיבור ברמת הצוות – אפשרו זמן בישיבת צוות לחזרה – במידה שמתאים להם, תנו למילואימניקים זמן לשתף את הצוות בתקופה שעברו. זה יעזור לחוזרים לחבר בין ״שתי הפלנטות״ ולצמצם את תחושת הנתק. בקשו מאנשים בצוות לעדכן את החוזרים בדברים חשובים שקרו בהעדרם. זה גם יעזור לצוות לסכם לעצמו את העשייה בחודשים האחרונים שהיו מורכבים לכולם ולהתאקלם גם הם למצב המחודש.
4. מיקוד ואיזון עומסים – עזרו להם לפרק את ריבוי המשימות והפרוייקטים שעל הפרק ״לביסים קטנים״ ולמקד במה הכי חשוב עכשיו, מה יכול לחכות. בחנו יחד את היקף העומס הצפוי אל מול קצב החזרה שמתאים לאותו עובד וחשבו יחד איך לווסת ולאזן עומסים. הדבר יצמצם את תחושת ההצפה ויאפשר הדרגתיות יותר קלה לעיכול.
5. השפעת החזרה על הסביבה – כדאי להרחיב את נקודת המבט להשפעת החזרה של המילואימניקים על הסביבה. לדוגמה, אולי יש עובדת שלקחה על עצמה תחומי אחריות של מילואימניק. זה אפשר לה לבלוט לטובה, להתפתח, לבסס לעצמה מעמד מסויים. עכשיו כשהוא חוזר – האם תרגיש שהיא חוזרת אחורה? במקרה כזה, כדאי לדבר איתה ולחשוב יחד איך אפשר למנף את ההזדמנות שנוצרה עבורה.
חשבו על המעגלים השונים שיש להם ממשק עבודה עם האנשים שחוזרים – אילו השפעות עשויות להיות לחזרה? נסו לזהות מראש אנשים, ממשקים, תחומים שיש בהם רגישות ושכדאי לקיים שם תיאום ציפיות.
לסיכום, כל אחד ואחת שחוזרים ממילואים בימים אלו חוו משהו אחר, שונים באופיים וחוזרים עם צרכים וציפיות שונות. לכן העיקרון המנחה הוא ללוות כל אחד שחוזר עם יחס אישי. להפנות תשומת לב להבנת הצרכים ולהתאים את קצב ואופי החזרה לאור זה.
