כלים ניהוליים

למנהלי הביניים בארגון נקודת מבט ייחודית – מצד אחד הם חשופים להחלטות של הנהלת הארגון, לשינויי מדיניות, לדרישות הנהלה (לעמוד ביעדים, להתייעל, לעבור שינוי ארגוני וכו׳….). מצד שני הם אלו ש״מסתכלים לעובדים בלבן של העיניים״ – הם מכירים מקרוב את

בשבוע שעבר קרה לי דבר מעניין – אותו צורך ניהולי, אבל בדיוק, עלה גם ממנכ"ל של סטארטאפ עם 130 עובדים וגם מראש צוות שמנהלת 7 עובדים. מה שניהם רצו? שאנשי הצוות שלהם יעבדו יותר ביחד: שיתקשרו באופן ישיר אחד עם

חשבו על המנהל או המנהלת הכי טובים שהיו לכם. מה עשה אותם לכאלו?  עם השאלה הזאת פתחתי תכנית פיתוח מנהלים לאחרונה. אחד המנהלים שיתף, שלפני לא מעט שנים, היה לו מנהל שתמיד שאל אותו שאלות טובות. ״הוא מעולם לא נתן

עולם הניהול מדבר הרבה על ניהול עובדים, התנהלות עם קולגות בממשקים, אבל מה בנוגע למנהל/ת הישירים שלך? גם את הקשר הזה אפשר וחשוב לנהל ולהוביל ולא לחכות שהם יפנו או יקדמו מהלכים לשיפור העבודה המשותפת. כחלק מהמקצוע אני פוגשת מאות

לכל אחד מכם יש מהלכים ניהוליים  שמצופים מכם לקדם. מהלכים ביחידה שלכם כמו: קליטת עובדת ושילוב שלה בפרויקט גדול אצל לקוח, הטמעת שימוש בתוכנה אצל כל חברי הצוות או ייעול פנימי. וגם מהלכים רוחביים – צמצום תקלות במעבר מפיתוח לייצור,

״חברו את העובדים שלכם לתחושת משמעות בעבודה״. זוהי אחת מההמלצות הכי ״חמות״ למנהלים בשוק העבודה הנוכחי בכל הקשור לשימור עובדים וחיזוק מוטיבציה. תחושת משמעות הוא גורם רב עוצמה בהשפעתו על מחוברות. הרבה יותר מגובה משכורת, בטחון במקום העבודה וכמות שעות

שנים שאני שומעת ממנהלים רבים טענות על ריבוי ישיבות ועל חוסר האפקטיביות שלהן. הן יכולות להיות לא רלוונטיות להם או שחסרים בהן אנשי מפתח לקבל החלטות, הדיון מפוזר או לא מקדם משהו משמעותי ועוד… הישיבות האלה מביאות למחסור בזמן עבודה,

כדי לעמוד בקצב שמכתיב השוק נדרשת מארגונים גמישות ותגובה מהירה. לצורך זה יחידות משיקות חייבות לעבוד יחד באופן אפקטיבי. עם זאת, כמעט בכל ארגון, אחד האתגרים הגדולים שמעסיקים מנהלים הוא ניהול מטריציוני או עבודה עם ממשקים. מעצם זה שאנשים שייכים

השנתיים האחרונות לימדו אותנו שאדם, צוות או ארגון שלא ידעו להשתנות ישארו במקום בזמן שכל העולם מתקדם. האמת, לא מתקדם, רץ… היום אין את הפריבילגיה לא להיות בשינוי, בהתפתחות. עד כדי כך שזה יכול לעלות לאדם בתפקיד נחשק או במקום

האתגר של ארגונים ושל מנהלים לשמר את העובדים שלהם לצד חשש מגל העזיבות, הוא אחד הנושאים הבוערים היום בשוק העבודה.   לא אחת, המאמץ לשמר עובדים אינו אפקטיבי כי הוא מושקע במקומות הלא נכונים. זאת כיוון שלא תמיד ברור לארגונים

המלחמה על טאלנטים בשוק העבודה מיום ליום שוברת שיאים חדשים. הקושי לגייס ולשמר עובדים מורגש כמעט בכל מקום. בואו נציץ בכמה נתונים מעניינים – לאחרונה פרסמה הלשכה לסטטיסטיקה בארה״ב שבחודש שעבר נרשם שיא של כל הזמנים בהתפטרויות –  4.8% משוק

אני שומעת כבר שנים על המצב בו מנהלים נמנעים מלעשות שיחה עם העובדים שלהם, לתת משוב, על דברים שלא עובדים טוב. זה יכול להיות עובד שמאחר כל הזמן לעבודה או לפגישות, עובדת שמתפזרת ולא מקדמת את מה שצריך, מנהלת צוות

פגשתם פעם מישהו שיצא מישיבה ואמר: ״היתה ישיבה מעולה. הבנו דברים שלא היו ברורים קודם, נפלו לנו אסימונים משמעותיים לגבי מה שתקע אותנו. אפילו נהנינו. היה שווה כל דקה״…? די נדיר… לרוב התחושה היא של בזבוז זמן, שעמום, התבדרות, ורלוונטיות

ניהול הוא מקצוע. ככל שמתקדמים בניהול, האתגר נעשה גדול יותר – היקף האחריות, מורכבות ההחלטות שצריך לקבל, כמות האנשים שבהשפעתך. בנוסף, השלכות המהלכים שיתבצעו (או לא) יהיו יותר מרחיקות לכת ומחירן של טעויות יגדל. לכן נדרשת התאמת התפיסה ופרקטיקות הניהול

מה הם הדברים שחשוב לך לעשות יותר,  אבל קשה לך להגיע אליהם בגלל חוסר זמן? בשאלה הזאת פתחתי מפגש במסגרת תכנית פיתוח מנהלים בסטאראפ של אנשים עסוקים (מי לא?). עצם ההזדמנות עבור המנהלים לעצור לרגע ולשאול את עצמם את השאלה