כלים ניהוליים

עם החזרה של חלק גדול מהמשק ובתי הספר לפעילות והעלייה בשיעור המחוסנים יותר ויותר ארגונים עוסקים בשאלות לגבי החזרת העובדים למשרדים. בין אם מדובר בארגונים שעובדים באופן כמעט מלא מהבית ושוקלים לאפשר חזרה חלקית למשרדים, או בארגונים שעובדים במתכונת היברידית

מנהלים רבים נתקלים בקושי בנוגע להצבת יעדים מדידים לאנשים וליחידות שבניהולם. מה היעדים של מחלקת הנהלת חשבונות? של צוות משאבי אנוש? של צוותי הQA? האם הם משקפים את העשייה? את הדברים שחשוב לקדם ובאופן הנכון? בקורסי ניהול של דרגי ביניים

לפני תקופה שאלה אותי מנכ"לית באופן ישיר "את באמת חושבת שאפשר לשנות את האופי של האנשים כאן בארגון"? היא היתה מתוסכלת מהמצב הקיים – הימנעות מאחריות, היעדר יוזמה לפתרונות חדשים, תלות גבוהה בה. היא הניחה שזה המצב, שלא ניתן ליצור

חוסן אישי מהווה יכולת מהותית עבור מנהלים. ככל שאתם בתפקיד יותר בכיר או מורכב נדרשת רמה גבוהה יותר של חוסן כדי לצלוח את האתגרים. מנהלים עם חוסן נמוך עשויים לחוות על בסיס יומי מתח גבוה, חשש מטעויות, ספק עצמי, אכזבה,

חוסן אישי מתייחס ליכולת להתאושש ולחזור במהירות לתפקוד לאחר משבר או קושי. משל עץ הארז וקנה הסוף מסביר יפה את העיקרון – עץ הארז הוא אמנם חזק ויציב, אך מול רוח חזקה הוא עשוי להשבר. קנה הסוף לעומתו מתכופף עם

השנה האחרונה הכריחה הנהלות, מנהלים ועובדים לעשות שינויים רבים  – החל במעבר לעבודה מהבית, דרך שמירה על קשר וחיבור עובדים באון ליין (אירועים, הרמות כוסית) ועד להתקשרויות עם לקוח או העברת משוב בשיחות וידאו ללא מפגש. בתוך השינויים שהמציאות החדשה

2020 שברה כמה וכמה פרדיגמות לגבי מודל העבודה (מאיפה, כמה ואיך עובדים), החוזה הפסיכולוגי של העובד עם הארגון (מה העובד והארגון מצפים זה מזה) ואיך מתנהלים לאור טשטוש הגבולות בין החיים האישיים והעבודה (ומה המקום של הארגון בתוך זה). מנהלים

נראה שכבר כולנו התרגלנו לישיבות, פגישות עבודה ואפילו מפגשים משפחתיים אונליין. מה שעד ללא מזמן לא היה בטווח האפשרויות שלנו קורה היום בקלות ומאפשר ישיבות הנהלה, פורומי ניהול מורחבים, מפגשים צוותיים או אישיים מרחוק. בחודשים האחרונים הנחתי, ליוויתי והשתתפתי בישיבות

לאחרונה ליוויתי מנכ״ל שהצטיין בקבלת החלטות אמיצות ונכונות ובגיבוש ומימוש תהליכים שקידמו את הארגון. לצד ההערכה שהיתה בארגון כלפי יכולות ההובלה שלו, היתה טענה אחת שחזרה ונשמעה – הוא לא מפרגן. אנשים בארגון הרגישו שבתקופה של קשיים, משברים, מתח ואי

לאחרונה תפסו את תשומת הלב שלי שתי כתבות* על שני ענקי ניהול – טוני שיי, מנכ"ל זאפוס, שהלך לעולמו בנובמבר האחרון, ואיילון מאסק – מייסד טסלה, ספייס איקס ועוד. כל אחד מהם יצר חברות ענק מובילות, עם אסטרטגייה חדשנית והשפעה

Pause is not a delay, It's a discipline תחשבו על זה רגע, אנחנו כל כך רגילים לרוץ, שכשאנחנו עוצרים לרגע- זה יכול להרגיש כמו עיכוב.את המשפט הזה פגשנו ב 2018 בכנס מקצועי בחו"ל, אם אז הוא היה רלוונטי, בעולם המוטר;

התפקיד שאינו מפוצח כל המנהלים שהינם חברי הנהלה למעשה חובשים שני כובעים: הכובע הראשון הוא ניהול היחידה שתחת אחריותם. התפקיד תחת ה״כובע״ הזה מאוד ברור – ברור מה מצופה ממך, מהם היעדים שעליך להשיג, מה נחשב להצלחה וכו׳. הכובע השני

לכולנו יש מצבים בהם קשה לנו לפעול באומץ: שיחה קשה שצריכים לעשות עם אחד העובדים, בה ״מייפים״ או ״מרככים״ את המסר או שדוחים שוב ושוב את השיחה. שאלה קשה שרוצים לשאול בישיבה – כזאת שקוראת תיגר על החלטה שהרגע התקבלה,