כלים ניהוליים

מהלך של פיטורים במסגרת צמצומים או התייעלות הוא תהליך קשה. באופן טבעי, ההשפעה הישירה שלו על המפוטרים היא משמעותית. בנוסף, יש למהלך השפעה גדולה מאוד גם על העובדים הנשארים. מחקרים מראים: לפחות 74% מהנשארים לאחר תהליך פיטורים העידו על ירידה

השבוע קיבלתי הודעה וסיפור ממנהל שהשתתף באחת מתכניות פיתוח המנהלים שלנו. זו היתה ההודעה: מאחורי ההודעה עמד אירוע עם מנהל מקביל מיחידה אחרת בארגון- ממשק, שביקש ממנו סיוע. אם לפני התוכנית המנהל שביקש עזרה היה צריך לעשות כמה שיחות טלפון,

מנהלים רוצים חזרה למשרדים. עובדים רוצים גמישות. עד כמה עמוק הפער? רוב מקבלי ההחלטות בארגונים מעידים שהחזרת העובדים למשדרים הוא נושא שמעסיק אותם. מן הסתם זה מעסיק מאוד גם את העובדים. עוד ועוד חברות מובילות בעולם ובהמשך גם בארץ הוציאו

בעולם גלובאלי כמעט כל ארגון והנהלה מושפעים ממגוון של אירועים שקורים בעולם. לדוגמא – אירועים פוליטיים כמו התחלפות שלטון במדינות או מלחמה, אירועים פיננסיים כמו מיתון שמשפיע על ההשקעות, עלייה של מתחרים או רכישה שלהם, וכמובן שינויים טכנולוגיים (מי אמר

כך קרה בשבוע שעבר – במפגש בתכנית פיתוח מנהלים, שיתף אחד המנהלים שמתוכננת לו להמשך היום שיחה עם לקוח. הוא שיתף שזאת הולכת להיות שיחה קשה. שיש הרבה אי הסכמות ומתח בינהם. הצעתי לו לחכות עוד יום אחד. אמרתי שבמפגש

שוק העבודה משתנה אל מול עיננו. הניסיונות להגדיר את התקופה בכותרת "ההתפטרות השקטה" / "הגדולה" / "שוק של עובדים" / "שוק של מעסיקים" – מנסים לתת שם ומסגרת ובכך לעשות סדר, לייצר וודאות בעולם העבודה בו יש אי וודאות והשתנות

לכל מנהל ומנהלת יש משהו בדרך הניהול שלהם שלתחושתם לא עובד מספיק טוב. משהו שקיבלו עליו פידבק כמה פעמים שנדרש שינוי. ולמרות ניסיונות לשפר את אותה נקודה חלשה – זה לא עובד, או עובד לתקופה קצרה וחוזר לקדמותו מהר מאוד.

אחד האתגרים המרכזיים של מנהלים הוא היכולת להאציל סמכויות לעובדים. למה? >> כי אנחנו לוקחים איתנו הרגלים מתפקיד קודם – לעשות את הדברים בעצמנו >> כי יש לנו את הדרך שלנו שעובדת וקשה לנו כשעושים את הדברים אחרת >> כי

דמיינו קבוצת אנשים שחותרים בסירת משוטים… חלקם משקיעים הרבה מהכח והמרץ שלהם. חשוב להם לקדם את הסירה במהירות, חשוב להם שהסירה תגיעה ליעד. הם מושקעים פיזית, מנטאלית ורגשית בכך. חותרים אלו מקבילים לעובדים שלך שיש להם מחוברות גבוהה. הם מגדילים

נסכים כולנו שעולם העבודה נמצא היום בשינוי, לאורך הדרך ניתנים שמות לתופעה כמו "new normal", ההתפטרות הגדולה, ההתפטרות השקטה ונוספים וודאי יגיעו בהמשך. לאן זה יתפתח? אף אחד לא באמת יודע, אבל אין ספק שמנהלים צריכים להתמודד היום עם עובדים

בעוד שעולם העבודה משתנה בקצב מסחרר דבר אחד נשאר בטוח – המלחמה על הטאלנטים. היא תמיד היתה ותמיד תהיה. וכשעולם העבודה משתנה, גם ״שדה הקרב״ במלחמה על הטאלנטים משתנה. מנהלים שרוצים  ״לנצח״ בקרב הזה, ולשמור על הטאלנטים שלהם, צריכים להבין

כמנהלים בכל רגע נתון יש לכם עשרות תהליכים ומשימות באחריותכם: הובלה של פרויקט גדול (או יותר), הכנסת שימוש בתוכנה חדשה, קליטה וחניכה של עובד חדש, שיפור המקצועיות של הצוות, קשר עם לקוחות, ארגון כנס, עוד וזה בנוסף לשוטף…כמו שאתם רואים

עשיתם טעות בהערכת זמנים לפרויקט? אחד מאנשיכם עשה פשאלה מול לקוח? הצוות השקיע הרבה מאמץ בכיוון פעולה מסויים שהתגלה בדיעבד כלא נכון? בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא…טעויות, כשלונות הם חלק טבעי מחיינו. בטח בתפקידי ניהול בהם נדרש

בתכניות פיתוח מהנהלים אנחנו שואלות את המשתתפים 2 שאלות – עם היד על הלב…. 1. מי מכם מרגיש שהוא מראה הערכה ופרגון לאנשיו במידה מספקת?כתשובה, בממוצע, כ 60% מרימים את היד. 2. מי מכם מרגיש שהוא זוכה להערכה ופרגון במידה

בשבועות האחרונים, התחברו לי כמה סיפורים לי לתמונה שלמה. * לפני כמה שנים היתה לי שיחה עם מנהל פרויקטים בחברה גלובאלית גדולה. הוא סיפר לי שחזר מהאתר של החברה בלונדון, וכבר כמה חודשים שהוא בישראל. "את יודעת משהו" הוא שיתף,